<h1>סמ"ג לאוין סימן ק"ס</h1>
<h2>דף לז.</h2>
לא תרצח צוה הקב"ה בדברות [ה]ראשונות ואחרונות וע(ו)נש בפרשת אלה מסעי שנאמר (במדבר ל"ה ל') כל מכה נפש לפי עדים ירצח הרוצח (יראים סי' קע"ה), ואם רצח הרוצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף שנאמר (שמות כ"א כ') נקום ינקם, ודרשו רבותינו (סנהדרין נ"ב ב') על פי הקבלה זו מיתת סייף (ע"פ רמב"ם רוצח וש"נ פ"א הל' א') כמו שנאמר (ויקרא כ"ו כ"ה) חרב נקמת נקם ברית, ורציחה נקראת בכל עניין שאדם נהרג בו כמו שנאמר (במדבר ל"ה ט"ז) ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח ונאמר (שם י"ח) אם בכלי עץ הכהו וימ(ו)ת רוצח הוא ונאמר (שם כ"א) אם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה [וגו'] ותניא בספרי (מסעי פיסקא ב') הרי את[ה] דן בניין אב מביניהם הצד השוה שבהן שמחמת הממיתין מת וחייב אף כל שמחמת הממיתין מת חייב (ע"פ יראים שם). ואפילו גוסס דאמרינן (קידושין ע"א ב') רוב גוססין למיתה ההורגו חייב כדאיתא בפרק הנשרפין (סנהדרין ע"ח א') בגוסס בידי שמים דכולי עלמא לא פליגי דחייב, והיינו דתנן במסכת שבת פרק שואל (קנ"א ב') המעמץ עיניו של מת עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים (יראים שם), ואומר במסכת סנהדרין (ל"ז א') שלכך נברא אדם יחידי שכל המאבד נפש אחד מישראל כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחד מישראל כאילו קיים עולם מלא.
<h2>דף נב:</h2>
לא תרצח צוה הקב"ה בדברות [ה]ראשונות ואחרונות וע(ו)נש בפרשת אלה מסעי שנאמר (במדבר ל"ה ל') כל מכה נפש לפי עדים ירצח הרוצח (יראים סי' קע"ה), ואם רצח הרוצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף שנאמר (שמות כ"א כ') נקום ינקם, ודרשו רבותינו (סנהדרין נ"ב ב') על פי הקבלה זו מיתת סייף (ע"פ רמב"ם רוצח וש"נ פ"א הל' א') כמו שנאמר (ויקרא כ"ו כ"ה) חרב נקמת נקם ברית, ורציחה נקראת בכל עניין שאדם נהרג בו כמו שנאמר (במדבר ל"ה ט"ז) ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח ונאמר (שם י"ח) אם בכלי עץ הכהו וימ(ו)ת רוצח הוא ונאמר (שם כ"א) אם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה [וגו'] ותניא בספרי (מסעי פיסקא ב') הרי את[ה] דן בניין אב מביניהם הצד השוה שבהן שמחמת הממיתין מת וחייב אף כל שמחמת הממיתין מת חייב (ע"פ יראים שם). ואפילו גוסס דאמרינן (קידושין ע"א ב') רוב גוססין למיתה ההורגו חייב כדאיתא בפרק הנשרפין (סנהדרין ע"ח א') בגוסס בידי שמים דכולי עלמא לא פליגי דחייב, והיינו דתנן במסכת שבת פרק שואל (קנ"א ב') המעמץ עיניו של מת עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים (יראים שם), ואומר במסכת סנהדרין (ל"ז א') שלכך נברא אדם יחידי שכל המאבד נפש אחד מישראל כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחד מישראל כאילו קיים עולם מלא.
<h2>דף עב.</h2>
והרודף אחר חבירו להורגו או בא לגזול ממונו בכלי זיינו רשאי הנרדף להורגו שנאמר (שמות כ"ב א') אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים, ושנינו בפרק בן סורר ומורה הבא במחתרת נידון על שם סופו והטעם מפרש רבא בגמרא אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויודע שיעמוד בעל הממון בפניו ועל דעת להורגו הוא הולך ואמרה תורה אם בא להורגך השכם להורגו (יראים סי' קע"ה), היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו בא להורגו ולא בא אלא על עסקי ממון אסור להורגו ואם הרגו הרי הוא הורג נפש, שנאמר אם זרחה השמש עליו דמים לו, אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו, אבל בסתמא הרגהו, לפיכך אב הבא במחתרת על בנו אינו נהרג שודאי שלא יהרגהו, אבל הבן הבא על האב נהרג (ע"פ רמב"ם גניבה פ"ט הל' י' ע"ש), וגרסינן בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין ע"ב ב') אמר רב כל מאן דאתי עלאי במחתרתא קטילנא ליה לבר מרב חנינא בר שילא דקים לי בגויה דמרחם עלאי כאב על בן, ת"ר (שם) אין לי אלא מחתרת, גגו חצירו וקרפיפו מניין תלמוד לומר ימצא הגנב מכל מקום, אם כן מה תלמוד לומר מחתרת מפני שרוב גנבים מצויים במחתרת. הגנב שגנב ויצא או שלא גנב ומצאו יוצא מן המחתרת הואיל ופנה עורף ואינו רודף יש לו דמים, וכן אם הקיפוהו עדים או בני אדם אף על פי שעדיין הוא ברשות זה שבא עליו אינו נהרג ואין צריך לומר אם בא לבית דין שאינו נהרג (שם הל' י"א), וזהו שתירגם אונקלוס אם זרחה השמש וגו' אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי, וכן הבא במחתרת לתוך גינתו או לתוך שדהו או לתוך הדיר יש לו דמים שחזקתו שבא על הממון בלבד לפי שאין הבעלים מצויין במקומות אילו (שם הל' י"ב).
<h2>דף עו:</h2>
לא תרצח צוה הקב"ה בדברות [ה]ראשונות ואחרונות וע(ו)נש בפרשת אלה מסעי שנאמר (במדבר ל"ה ל') כל מכה נפש לפי עדים ירצח הרוצח (יראים סי' קע"ה), ואם רצח הרוצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף שנאמר (שמות כ"א כ') נקום ינקם, ודרשו רבותינו (סנהדרין נ"ב ב') על פי הקבלה זו מיתת סייף (ע"פ רמב"ם רוצח וש"נ פ"א הל' א') כמו שנאמר (ויקרא כ"ו כ"ה) חרב נקמת נקם ברית, ורציחה נקראת בכל עניין שאדם נהרג בו כמו שנאמר (במדבר ל"ה ט"ז) ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח ונאמר (שם י"ח) אם בכלי עץ הכהו וימ(ו)ת רוצח הוא ונאמר (שם כ"א) אם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה [וגו'] ותניא בספרי (מסעי פיסקא ב') הרי את[ה] דן בניין אב מביניהם הצד השוה שבהן שמחמת הממיתין מת וחייב אף כל שמחמת הממיתין מת חייב (ע"פ יראים שם). ואפילו גוסס דאמרינן (קידושין ע"א ב') רוב גוססין למיתה ההורגו חייב כדאיתא בפרק הנשרפין (סנהדרין ע"ח א') בגוסס בידי שמים דכולי עלמא לא פליגי דחייב, והיינו דתנן במסכת שבת פרק שואל (קנ"א ב') המעמץ עיניו של מת עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים (יראים שם), ואומר במסכת סנהדרין (ל"ז א') שלכך נברא אדם יחידי שכל המאבד נפש אחד מישראל כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחד מישראל כאילו קיים עולם מלא.
